Vayedaber

הלכה: וּכְבֶן עַזַּאי חוֹטֵא [דָּל] לָמָּה. הָיָה מֵבִיא לוּגוֹ עִמּוֹ. בְּרַם כְּרַבָּנִן מֵבִיא גְדִי. נִיסְכֵי רָחֵל מַה. מִן מַה דְתַנִּינָן. גְּדִי מְשַׁמֵּשׁ נִיסְכֵּי צֹאן גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. הָדָא אָֽמְרָה. נִיסְכֵּי רָחֵל כְנִיסְכֵּי גְדִי. כְּתִיב כָּ֣כָה יֵּֽעָשֶׂ֗ה לַשּׁוֹר֙ הָֽאֶחָ֔ד א֖וֹ לָאַ֣יִל הָֽאֶחָ֑ד אֽוֹ לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂ֖ים א֥וֹ בָֽעִזִּֽים: מְלַמֵּד שֶׁלֹּא חִילֵּק בֵּין נִיסְכֵּי עֵגֶל לְנִיסְכֵּי שׁוֹר. שֶׁהָיָה בְדִין. בֶּן הַצֹּאן טָעוּן נְסָכִים [וּ]בֶן הַבָּקָר טָעוּן נְסָכִים. אִם מָצָאנוּ שֶׁחִלֵּק בֵּין נִיסְכֵּי כֶּבֶשׂ לְנִיסְכֵּי אַיִל לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵּין נִיסְכֵּי עֵגֶל לְנִיסְכֵּי שׁוֹר. תַּלְמוּד לוֹמַר כָּ֣כָה יֵּֽעָשֶׂ֗ה לַשּׁוֹר֙ הָֽאֶחָ֔ד. מַגִּיד שֶׁלֹּא חִילֵּק בֵּין נִיסְכֵּי עֵגֶל לְנִיסְכֵּי שׁוֹר. א֖וֹ לָאַ֣יִל לָמָּה נֶאֱמַר. שֶׁהָיָה בְדִין. אִם מָצָאנוּ שֶׁחִלֵּק בֵּין נִיסְכֵּי בֶּן שָׁנָה לְנִסְכֵּי בֶּן שְׁתַּיִם לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵּין נִיסְכֵּי שְׁתַּיִם לְנִיסְכֵּי שָׁלֹשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר א֖וֹ לָאַ֣יִל הָֽאֶחָ֑ד. אֽוֹ לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂי֭ם. לָמָּה נֶאֱמַר. שֶׁהָיָה בְדִין. אִם מָצָאנוּ שֶׁחִלֵּק בֵּין נִיסְכֵּי כֶבֶשׂ לְנִיסְכֵּי אַיִל לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵּין נִיסְכֵּי כִשְׂבָּה לְנִיסְכֵּי רָחֵל. תַּלְמוּד לוֹמַר אֽוֹ לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂי֭ם. א֥וֹ בָֽעִזִּֽים: לָמָּה נֶאֱמַר. שֶׁהָיָה בְדִין. אִם מָצָאנוּ שֶׁחִלֵּק בֵּין נִיסְכֵּי כֶבֶשׂ לְנִיסְכֵּי אַיִל לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵּין נִיסְכֵּי גְדִי לְנִיסְכֵּי תַּיִשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר א֥וֹ בָֽעִזִּֽים. הִקִּישׁ קָטָן שֶׁבָּעִזִּים לְגָדוֹל שֶׁבַּתְּייָשִׁים. מַה זֶה בִשְׁלֹשָׁה לוּגִּין אַף זֶה בִשְׁלֹשָׁה לוּגִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

או לשה וכו'. למה חזר ונאמר ולפרש כשבים ועזים לפי שהיה בדין וכו' וה''א ג''כ לחלק בנקיבות בין נסכי רחלה לבין נסכי כשבה ויהיו נסכי רחלה כמו נסכי איל לכך נאמר או לשה בכשבים ושם כשבים בתורה כולל כל מיני נקבות של הכבש וכן הו''א לחלק ג''כ בין גדי לבין תיש בנסכיו כמו שמצינו שמחלק בין נסכי כבש לבין נסכי איל לכך נאמר עוד או בעזים הקיש וכו' מה זה בשלשת לוגין שהיא רביעית ההין לשמן וכן ליין אף זה בשלשת לוגין:

או לאיל. למה חזר ונאמר או לאיל האחד וכו' דה''א לחלק בין אם האיל הוא שנתים ובין אם הוא בן שלש שיהא נסכיו מרובין כמו שמצינו שחילק בין בן שנה לבין בן שנתים לכך נאמר או לאיל האחד מבן שנתים ומעלה הכל אחד הוא לנסכיו:

כתיב. בפרשת נסכים ככה יעשה וגו' והלא כבר פרט למעלה נסכי של מין ומין והלכך דריש ליה מגיד וכו' ללמד שלא חלק במין הבקר לבין נסכי עגל לנסכי השור לפי שהיה בדין לחלוק ביניהן כמו שמצינו שחלק בצאן בין נסכי כבש לנסכי איל לפיכך ת''ל ככה יעשה לשור האחד וכו' כלומר הכל אחד הוא לנסכיו בין עגל ובין שור:

מן מה דתנינן גדי משמש וכו' זכרים ונקבות חוץ משל אלים. ולא קתני חוץ משל אילים ורחלות א''כ הדא אמרה ניסכי רחל כניסכי גדי ובכלל נקבות דכבשים ועזים היא ולא בכלל נסכי אילים:

ניסכי רחל מה הן. דקס''ד דהא דקתני גדי משמש עם נסכי הצאן וכו' אין בכלל זה אלא הנקבות של כבשים ועזים ורחלה היא נקראת כשיצאת מכלל כבש ובאה לשנת האילים וכדכתיב רחלים מאתים ואילים עשרים ומי נימא דנסכיה הן כמו נסכי איל:

ברם כרבנן. ס''ל דבשביל זה לא צריך לחותם בפני עצמו אלא מביא חותם גדי שג''כ אינו אלא כפי מנחת הכבש ונסכו:

גמ' וכבן עזאי חוטא דל למה. למה אמר חוטא דל היה לו חותם של נסכים בפני עצמו:

היה מביא לוגו עמו. היינו טעמיה לפי שבחותם שלו הי' מביא לוגו עמו וכלומר נסכיו של הלוגין שלו היה מביא שאינן אלא כפי נסכים של כבש אחד ועוד לוג שמן ואלו לא היה למצורע אלא חותם אחד היו נותנין לו שלשה עשרונים עם נסכיהן:

הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁזִּיווֵג אוֹתוֹ הַיּוֹם. שֵׁם מִשְׁמָר הָיָה כָתוּב עָלָיו. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁזִּיווֵג אוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר. שֵׁם הַיּוֹם שֵׁם שַׁבָּת שֵׁם חוֹדֶשׁ הָיָה כָתוּב עֲלֵיהֶן. אֲפִילוּ לְזַוֵּיג אֵינוֹ מָצוּי לְזַוֵּיג.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אפילו לזיוג אינו מצוי לזיוג. כלומר אפי' אם חיישת לזיוג ולכוין עד יבא באותו היום שכתוב עליו להאי גוונא ליכא למיחש שיבא עוד כך וכך יום בשבת ובאותו חדש בעצמו שכתוב בחותם שזה אינו מצוי הוא וכולי האי לא חיישינן:

ופריך הגע עצמך שזיווג אותו המשמר. כלומר אכתי איכא למיחש שימתין עד יחזור ויבא אותו המשמר פלוני שהרי המשמרות חוזרות חלילה הן ויכוין לזיווג גם לאותו המשמר ומשני שם היום ושם השבת ושם חדש היה כתוב עליהן בכך וכך יום בשבת בחדש פלוני:

שם משמר. של אותו שבוע היה כתוב עליו משמר פלוני:

גמ' הגע עצמך שזיוג אותו היום. כלומר אכתי מאי תקנתא היא שכותבין שם היום הא איכא למיחש שמא ימתין עד בא עוד זיוג של אותו היום ממש כגון אם כתוב עליו היום יום אחד בשבת או בשני בשבת ימתין עד אחד או שני בשבת הבא או באיזו שבוע שירצה להוציא לחותם הזה ולקבל נסכים מהממונה:

משנה: אַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ וְכָתוּב עֲלֵיהֶן עֵגֶל זָכָר גְּדִי וְחוֹטֵא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר חֲמִשָּׁה הָיוּ וַאֲרָמִית כָּתוּב עֲלֵיהֶן 23a עֵגֶל דָכָר גְּדִי חוֹטֵא דַּל וְחוֹטֵא עָשִׁיר. עֵגֶל מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי בָּקָר גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. גְּדִי מְשַׁמֵּשׁ עִם נִיסְכֵּי צֹאן גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים זְכָרִים וּנְקֵיבוֹת חוּץ מִשֶּׁל אֵילִים. אַיִל מְשַׁמֵּשׁ עִם נִיסְכֵּי אֵילִים בִּלְבָד. חוֹטֵא מְשַׁמֵּשׁ עִם נִיסְכֵּי שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁל מְצוֹרָע: מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ נְסָכִים הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל יוֹחָנָן שֶׁהוּא מְמוּנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חוֹתָם. בָּא לוֹ אֵצֶל אֲחִייָה שֶׁהוּא מְמוּנֶּה עַל הַנְּסָכִים וְנוֹתֵן לוֹ חוֹתָם וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ נְסָכִים. וְלָעֶרֶב בָּאִין זֶה אֵצֶל זֶה וַאֲחִייָה מוֹצִיא אֶת הַחוֹתָמוֹת וּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת. אִם פָּחֲתוּ פָחֲתוֹ לוֹ וִישַׁלֵּם יוֹחָנָן מִבֵּיתוֹ. וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ לָעֶלְיוֹנָה׃ מִי שֶׁאָבַד חוֹתָמוֹ מַמְתִּינִין לוֹ עַד הָעֶרֶב. אִם מָֽצְאוּ לוֹ כְּדֵי חוֹתָמוֹ נוֹתְנִין לוֹ. וְאִם לָאו לֹא הָיוּ נוֹתְנִין לוֹ. וְשֵׁם הַיּוֹם כָּתוּב עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הָרַמָּאִין׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ושם היום היה כתוב. על החותמות מפני הרמאין שלא יקח חותם בשער הזול ויחזיק בידו עד שיוקרו הנסכים. ועוד טעם אחר אמרו שמא יאבד אחד חותמו וימצאהו זה ולפיכך כותבין עליו שם היום ובאותו יום עצמו אין הרמאי הזה מוציאו לפי שמסתמא אובדו מחזר אחריו. ובגמרא אמרו שכותב עליו שם היום ושם השבת ושם החדש:

מי שאבד חותמו ממתינין לו עד הערב. עד שיבואו יוחנן ואחיה ביחד לעשות החשבון ואם מוצאים מעות יתירים שהן כדי חותמו של זה שאומר אבד ממנו נותנין לו ואם לאו שלא היו כל כך אין נותנין לו ומה שניתותר הרי הוא להקדש:

ואם הותירו. כגון שאבד אחד חותמו ולא מצא לו כדי חותמו או כיוצא בזה הותירו להקדש:

אם פחתו. מן החשבון כנגד החותמות היה יוחנן משלם מביאו:

מתני' מי שהוא מבקש נסכים וכו'. לא הלך אצל הממונה על הנסכים לפי שכך הוא אין נותנין נסכים למי שמביא מעות אלא צריך שיביא חותם לפיכך הולך הוא אצל יוחנן הממונה עלהחותמות ונותן לו המעות ומקבל הימנו החותם לפי אותן המעות ובא לו אצל אחיה וכו':

בן עזאי אומר חמשה. חותמות היו וארמית היה כתוב עליהן שהיו רובן מכירין בלשון ארמית והיה כתוב עליהן עגל דכר וכו' חוטא דל וחוטא עשיר ולפי שנשתנה קרבן חוטא דל כדפרישית היה צריך ג''כ לחותם נסכיו בפני עצמו וכדמפרש טעמיה בגמרא והלכה כת''ק:

מתני' ד' חותמות היו במקדש. לפי ששנינו בריש פרקין יוחנן בן פנחס על החותמות מפרש התנא השתא מה הן החותמות וכמה היו ד' חותמות של נסכים היו לפי שהנסכים חלוקין הן לג' מיני קרבנות של בהמות. נסכי בקר הן ג' עשרונים סלת בלול בשמן חצי ההין ויין לנסך חצי ההין וזה היה חותם עגל משמש לגדולים וקטנים זכרים ונקבות כדקתני בסיפא וכלומר בין שהביא עגל או פר בן בקר או בין זכרים או נקבות נסכיהן שוין. וחותם גדי היה משמש עם נסכי צאן גדולים וקטנים זכרים ונקיבות והיינו בין כבשים ובין עזים שהן בני שנתן בין שהן גדולים ובין שהן קטנים בין כבש ובין כבשה ועז ושעירת עזים. שנסכיהן עשרון סלת בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין חוץ משל אילים שזה היה משמש חותם זכר שנסכו שני עשרונים בלול בשמן שלישית ההין ויין לנסך שלישית ההין כמפורש הכל בפ' שלח לך. וחותם הרביעי היה חוטא כתוב עליו וזה היה משמש לנסכי ג' בהמות של מצורעין שהמצורע מביא ביום השמיני לטהרתו ג' בהמות שני כבשים וכבשה אחת והן חטאת ואשם ועולה ומביא לכל א' משלשתן נסכיו כדין שאר נסכי הכבשים שהיא עשרון סלת בלול ברביעית ההין שמן ורביעית יין ומביא עוד לוג אחד שמן כדכתיב וזה היא למתן בהונות. ואם מצורע דל הוא מביא כבש אחד לאשם עם מנחתו ונסכו כדין הכבש ועוד לוג שמן למתן בהונות וקרי לחותם זה חוטא לפי שבחטאיו בא לו כדאמרי' בערכין על שבעה דברים נגעים באין:

רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה הֲוָה רַבֵּיהּ דִּבְרֵיהּ חַד דְּסַגִּי נְהוּרָא וַהֲוָה יְלִיף אֲכִיל עִימֵּיהּ בְּכָל יוֹם. חַד זְמַן הֲוָה לֵיהּ אוֹרְחִין וְלָא מְטָא מֵיכוֹל עִימֵּיהּ. בְּרוּמְשָׁא סְלִיק לְגַבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. לֹא יִכְעוֹס מָרִי עָלַיי. בְּגִין דַּהֲוָה לִי אוֹרְחִין יוֹמָא דֵין. [דְּאָֽמְרִית דְּלָא לִיבְזוּי בִּיקָרָא דְמָרִי יוֹמָא דֵין בְּגִין לֹא אָֽכְלִית עִם מָרִי יוֹמָא דֵין.] אַמַר לֵיהּ. אַתָּה פִּיַיסְתָּה לְמָאן דְּמִיתְחֲמֵי וְלָא חֲמִי. דֵּין דַּחֲמִי וְלָא מִיתְחֲמֵי יְקַבֵּל פִּיּוּסָךְ. אַמַר לֵיהּ. הָדָא מְנָא לָךְ. אַמַר לֵיהּ. מֵרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. [דְּ]רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עָאַל חַד דְּסַגִּי נְהוּרָה לְקַרְתֵּיהּ. יְתַב לֵיהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לְרַע מִינֵּיהּ. דְּיֵימְרוּן דְּאִילוּלֵי דְּהוּא בַּר נַשָּׁא רַבָּא לָא יְתַב לֵיהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לְרַע מִינֵּיהּ. עַבְדּוּן לֵיהּ פַּרְנָסָה דְאִיקָר. אֲמַר לוֹן. מָהוּ הָכֵין. אָֽמְרוֹן לֵיהּ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב יְתִיב לְרַע מִינָּךְ. וּצְלוֹי עֲלוֹי הָדָא צְלוּתָא. אַתָּה גָמַלְתָּה חֶסֶד לְמָאן דְּמִיתְחֲמֵי וְלָא חֲמִי. דֵּין דַּחֲמִי וְלָא מִיתְחֲמֵי יִגְמוֹל יָתָךְ חֶסֶד.

נָחוּם אִשׁ גִּמְזוֹ הָיָה מוֹלִיךְ דּוֹרוֹן לְבֵית חָמִיו. פָּגַע בּוֹ מוּכֵּי שְׁחִין אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ. זְכֵה עִימִּי מִמָּה דְאִית גַּבָּךְ. אֲמַר לֵיהּ. מִיחְזָר. חֲזַר וְאַשְׁכְּחֵיהּ מִית. וַהֲוָה אֲמַר לְקִיבְּלֵיהּ. עֵיינֵיהּ דַּחֲמִינָךְ וְלָא יְהָבוֹן לָךְ יִסְתַּמְייָן. יָדַייָא דְלָא פָֽשְׁטָן מִיתֵּן לָךְ יִתְקַטְּעָן. רַגְלַייָא דְּלָא רָהֲטָן לְמִיתֵּן לָךְ יְתַבְּרָן. וּמַטְּתֵיהּ כֵּן. סְלִיק לְגַבֵּיהּ רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לֵיהּ. אִי לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ כֵּן. אָמַר לֵיהּ. אִי לִי שֶׁאֵין אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ כֵּן. אָמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ מְקַלְלֵינִי. אָמַר לֵיהּ. וּמָה אַתְּ מְבָעֵט בַּיִּיסוּרִין.

נְחֶמְיָה אִישׁ שִׁיחִין פָּגַע בּוֹ יְרוּשׁלְמִי אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ. זְכֵה עִימִּי חָדָא תַּרְנְגוֹלָא. אֲמַר לֵיהּ. הֵא לָךְ טִימִיתֵיהּ קוּפָּד. וּזְבַן קוּפָּד וְאָכַל וָמִית. וַהֲוָה צְווַח וְאָמַר. בּוֹאוּ וְסִפְדּוּ לָהֲרוּגוֹ שֶׁלְנְחֶמְיָה.

אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. אִית הֲוָה סַבִּין בְּיוֹמֵינָן. מָאן דַּהֲוָה יְהִיב לוֹן מִבֵּין רֵישׁ שָׁתָּא לְצוֹמָא רַבָּא הֲווּן נָֽסְבִין. מִן בָּתָר כֵּן לָא הֲווּן נָֽסְבִין. אָֽמְרִין דְּשֻׁתָן גַּבָּן.

אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אַשְׁרֵי נוֹתֵן לַדָּל אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אַ֭שְׁרֵי מַשְׂכִּ֣יל אֶל דָּ֑ל. זֶה שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בַּמִּצְוָה הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹתָהּ. כֵּיצַד הָיָה רִבִּי יוֹנָה עוֹשֶׂה. כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה בֶן טוֹבִים שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו הָיָה אוֹמֵר לוֹ. בְּנִי. בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁנָּֽפְלָה לָךְ יְרוּשָׁה מִמָּקוֹם אַחֵר. טוֹל וְאַתְּ פּוֹרֵעַ. מִן דַּהֲיָה נְסִיב הֲוָה אֲמַר לֵיהּ. מַתָּנָה.

רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא הֲוָה מַפְלִיג מִצְוָה בַלַּיְלִיָא. חַד זְמַן פְּגַע בֵּיהּ רַבְּהוֹן דְּרוּחַייָא. אֲמַר לֵיהּ. לֹא כֵן אַלְפָּן רִבִּי. לֹ֤א תַסִּיג֙ גְּב֣וּל רֵֽעֲךָ֔. אֲמַר לֵיהּ. לֹא כֵן כְּתִיב מַתָּ֣ן בַּ֭סֵּתֶר יִכְפֶּה אָ֑ף. וַהֲוָה מִיסְתָּפֵי מִינֵּיהּ וַעֲרַק מִן קוֹמוֹי.

הלכה: רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן הֲווֹן פַּרְנָסִין וַהֲווֹן יְהָבִין לְרִבִּי חָמָא אֲבוֹי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה דֵינָר וְהוּא יְהִיב לֵיהּ לְחוֹרָנִין. רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לִֵוי הָיוּ הַכֹּל מְלִיזִין עָלָיו. אָֽמְרִין דְּלָא צָרִיךְ וְהוּא נְסַב. מִן דִּדְמָךְ בָּֽדְקוֹן וְאַשְׁכְּחוֹן דַּהֲוָה מַפְלִיג לֵיהּ לְחוֹרָנִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' רבי יעקב בר אידי ור' יצחק בר נחמן הוון פרנסין וכו'. איידי דקתני במתני' מהמתפרנסין בחשאי שאינן יודעין מי הוא הנותן מייתי להא שאלו היה נוהגין כך וגריס לכל הסוגיא עד ויבן היכלות נא הוון בני נש דילעון באורייתא לעיל בשלהי מסכת פאה ושם פירשתי:

משנה: 23b שְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ אַחַת לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים וְאַחַת לִשְׁכַּת הַכֵּלִים. לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים יְִרֵיאֵי חֵטְ נוֹתְנִים לְתוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי וַעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִין מִתּוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי. לִשְׁכַּת הַכֵּלִים כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב כֶּלִי זוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ. וְאַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם הַגִּיזְבָּרִין פּוֹתְחִין אוֹתָהּ. כְּלִי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ צוֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת מַנִּיחִין אוֹתוֹ. וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִין וּדְמִיהֶן נוֹפְלִין לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית. להלשכה שמונחין בה כל צרכי הקדש בדק הבית:

מתני' שתי לשכות היו במקדש אחת לשכת חשאים. שהנודבים מעות לתוכה נותני' אותן בסתר ובחשאי ומשם עניים בני טובים מתפרנסין ג''כ בחשאי שלא יתביישו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source